קישורים קשים

ימים קשים ושעות קשות למדינתנו הקטנה. אני, בניגוד לראש הממשלה, לא מתייחסת לאיראן, אלא להצעות החוק שמגיעות ועוברות את שולחן הממשלה בשבועות האחרונים.

הקישורים הבאים לא מומלצים גם לבעלי לב חסון, אז הכינו את הממחטות:

על הדו-פרצופיות של הימין לביטוי 'מדינה יהודית ודמוקרטית'

על חקיקה שמבטיחה שבדיקת המוצא שלך שקולה לקריאת מחשבות ולבבות

על גישות חדשות וימניות לפתרון סיכסוך, האמנם?!

על הגישה היהודית לפתרון הסיכסוך, וכמה חבל שזו הגישה שהימין דוחה

על אזרחות שמעבר לחרות ושוויון

על מדינה יהודית ודמוקרטית, כנאה בעיניי ובניסוחו היפה של שריד

לאחר קריאת בליץ הידיעות הללו אני כמעט ולא יודעת מאיפה להתחיל ולהסביר מה אני חושבת ומרגישה. כמה כאב על מדינה שרוצה להיות לנו למקלט והופכת לכלא. על עם שרוצה להתעלות על החוויות השליליות בעברו ומרוב לחץ וחרדה מאבד פרספקטיבה. אני לא חושבת שחברי ממשלת הימין רוצים ברעתנו, אך לצערי הם מובילים אותנו בדרך בה אנחנו לא יכולים ללכת אחריהם, לא כיהודים ולא כאזרחי דמוקרטיה.

חג שבועות שמח

Question

(its not quite Thursday, but whats 55 minutes)

I didn’t know it was a relationship. But it was. And it lasted two years. We never did any relationship stuff. Anniversaries were never marked birthdays disregarded. Yet I remember so many of our conversations down to the smallest detail. I was never completely comfortable with you. Now I can say that is was part of the appeal.

I tell people some of our stories, the biting things I said after thoughtless things you did, to shock them to show exactly how unfeeling I could be. To prove to them, and me what I had been trying to prove to you.

Five years ago I was a different person

Three years ago when I called, and said, “Don’t talk to me, you never knew me” I heard the surprise in your voice, the shock. From your words then I began to suspect that I had meant something, you just were never able to show me what.

The person who called you three years ago and the person you slept with last night are very different.

You seem unchanged; perhaps you still can’t show me what I mean to you. But, Perhaps this is all there is to you while I have grown up.

שקר של אלוהים

הארץ פרסמו היום ששר המשפטים יוזם חקיקה שתרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לנושאים אזרחים. הידיעה גם מרחיבה ומסבירה את ההשתלשלות הפוליטית שמאחורי היוזמה, הנוגעת להסכמים שקואליציונים של ש"ס בממשלה הקודמת והנוכחית. אך לצערי הכתבים לא בחרו להרחיב את דעתנו בכל הנוגע לתהליך שהוביל להוצאת סמכויות אלו מידי בתי הדין הרבניים מלכתחילה ולא נמצאה כתבה מלווה או מאמר שיעסוק בהשלחות של היוזמה על חיי הפרט של כל זוג יהודי "כשר" בארץ.

אחד הנקודות הכואבות ביותר בסטטוס קוו שחל בארץ הוא הכפייה שנעשית על כל זוג יהודי שהאורתודוקסיה מגדירה אותו ככשר. כולל אלו שבחרו להינשא נישואים אזרחיים בחו"ל, על אף העלויות ועל אף שלא יוכלו לחגוג עם כל משפחתם וידידיהם כמו בארץ. לא מדובר פה על צביון המדינה, אין לסוגייה הזו נופך לאומי. זו כפייה דתית לשמה.

ומה המדינה, שטוענת בתוקף להיותה מעוז הדמוקרטיה בחזית המזרח התיכון, יוזמת כדי להתמודד עם העניין? חקיקה שתחזיר אותנו אחורנית ולא תאפשר לזוגות נשואים אפילו את האפשרות לדון בענייני הגט בפני בית משפט אזרחי (כיודע גם מי שפונה היום לבית המפשט לענייני המשפחה נאלץ לסיים את התהליך בטקס משפיל ברבנות).

ומה על מדינה שכזו לעשות לעניות דעתי? לתמרץ את בתי הדין הרבניים לאפשר לאזרחיה המדינה להנשא כראות עיניהם, כפי שאהרון ברק כבר המליץ בעבר, ולכל הפחות לשים לנגד עיניה את חירויות הרוב החילוני מעל ללחצים הפוליטים של המיעוט האותודוקסי ולאפשר לכל איש ואישה, יהודי או לא, להינשא ולהתגרש כראות עיניו.

לא סביר בעיניי שהכפייה הדתית בארץ מביאה למצב בו כל אדם יכול לבחור לחיות את חייו ולקיים את טקסי החיים כפי שהוא מאמין בגולה, בעוד בארץ, במדינה יהודית ודמוקרטית, ישנה כפייה דתית ברבדים הכי בסיסיים. עושה רושם שש"ס יאפשרו את החירות הזו לכל אזרחי הארץ שאינם יהודים לפי חוקיהם לפני שיפסיקו לרדוף את היהודים ה"כשרים".

Thank you to Stephen Walt,for writing in Foreign Policy and explaining, slowly and carefully, why Netanyahu scares me more than guys who wear an old army shirt to classes.

I don't want a two state solution because its good for the Palestiniens, I want a two state solution because Israel needs one. All cynicism aside I want a strong Israel. Realistically, how will that happen if we keep population of over 5 million, and growing, under military occupation?

The faster this government stops posturing and wakes up and smells the hummus the faster we can get back to the logical path of a two state solution, not for the other side, but for us.